נולדתי עכשיו
עבדו עליי.
אמרו לי שכדי להצליח בחיים אני צריכה להוציא ציונים טובים.
הנושאים שלימדו אותי היו:
גאוגרפיה- אבל אני לא באמת יודעת על הבדלי התרבויות הקיימים בין מדינה למדינה.
לימדו אותי אנגלית- אבל לא לימדו אותי איך לרכוש שפה אחרת אם אי פעם אצטרך ללמוד עוד שפה בעצמי.
לימדו אותי תנ"ך- אבל דווקא לא על הערכים היפים של משפחתיות, יהדות ועל איך אמונה יכולה לתרום
לאושר ולשמחה הפנימית שלי.
לימדו אותי אזרחות - אבל לא לימדו אותי איך בכוחי להיות אזרח משפיע, תורם
ואני לא באמת יודעת איך הכל מתנהל בעולם המדיני ובממשלה.
לימדו אותי מתמטיקה- אבל לא לימדו אותי כלכלה, מהו מדד? מהו גרעון?
לא לימדו אותי על מניות, שוק ההון, מיסים, ביטוח לאומי ומע"מ.
לימדו אותי פיזיקה וכימיה וביולוגיה- אבל לא לימדו אותי כיצד חוסר בויטמין מסויים עלול להשפיע על מצבי הרוח שלי.
לימדו אותי היסטוריה- אבל לא לימדו אותי להתבונן ולחקור כיצד ומדוע נוצרו המלחמות בעבר?
איך הכלכלה השפיעה על דברים היסטוריים שקרו, איך אנחנו אמורים ללמוד מההיסטוריה ומה?
לימדו אותי לשון- אבל לא איך להשתמש בשפה ובסגנונות תקשורת בתבונה עם האנשים שסביבי וליצור שיח בריא ודיונים מעמיקים על כל מיני נושאים גם עם אנשים שלא חושבים כמוני.
לימדו אותי הבעה- אבל לא לימדו אותי שדרך הביטוי שלי היא מי שאני
ולא עזרו לי לחפש ולהבין כיצד אוכל לבטא את עצמי.
לימדו אותי חינוך גופני- אבל לא הסבירו לי מדוע חשוב כל כך לשלב ספורט בחיים שלי
ואיך תזונה יכולה להשפיע על המחלות שיש סביבנו.
לא לימדו אותי מתי אני עושה ספורט בצורה נכונה ומתי אני עלולה לעשות לעצמי נזק גופני.
את כל זה למדתי בבית הספר ואז כשיצאתי לחיים האמיתיים הרגשתי במרוץ שכזה.
מי שיידע הכי מהר! מה הוא עושה הכי טוב! יצליח יותר מהר! ויותר בגדול!
אז הרגשתי שאני חייבת להבין מהר מי אני? במה אני טובה? מה אני רוצה לעשות?
ובכדי להיות חכמה לא הסתכלתי על מה שעושה לי טוב,
הסתכלתי על העולם וחישבתי את הסיכויים שלי בכל מקצוע ומקצוע.
וכך בחרתי את המקצוע שאני רוצה לעסוק בו - לפי הסיכויים שלי בו ולא לפי האם הוא מתאים לי .
אז בחרתי מקצוע והלכתי ללמוד עוד קצת, כי הרי עכשיו אני צריכה ממש ללמוד ולרכוש השכלה!
באוניברסיטה! או במכללה! לימודים גבוהים, עכשיו זה לא סתם שטויות.
אז הלכתי לבזבז עוד כמה שנים מהחיים שלי כדי שיילמדו אותי.
וגם במכללה שבה למדתי לימדו אותי על המקצוע שבחרתי כל כך הרבה דברים,
שכשיצאתי משם הרגשתי ממש חכמה! ממש מקצוענית!
רק מה, שכחו ללמד אותי מה המשמעות של להיות שכיר או מה המשמעות של להיות עצמאי.
שכחו ללמד אותי מה זה שיווק ואיך להפוך את הידע שלי לכסף.
ובכלל איך להתיידד עם כסף ולנקות מתוכי את כל האמונות המגבילות שלי על כסף.
שכחו ללמד אותי איך בעידן של היום אתה צריך לפרסם את מה שאתה עושה.
פעם היו כרטיסי ביקור אבל איך היום משווקים עסק?
שכחו גם ללמד אותי איזה תנאים אני יכולה להשיג בשוק העבודה ואיך להתמקח.
שכחו ללמד אותי מהן הזכויות שלי .
שכחו ללמד אותי איך להתמודד עם שינויים שאני אעבור במהלך חיי.
כך שאחרי שעמלתי כל כך להשיג את אותו תואר או אותה תעודה -
לא הבנתי- איך?
איך למדתי כל כך הרבה.. ונשארתי טיפשה??
אני צריכה להתחיל ללמוד מאפס,
מהתחלה!
כל כך הרבה דברים.
בעולם כל כך רחב של אפשרויות פשוט איבדתי את עצמי ואת השביל שלי ,
התפזרתי, התאדתי ונשאבתי לעולם וואקום בועתי שאני לא יודעת אפילו מה אני צריכה לעשות כדי לצאת ממנו.
אני מרגישה שאני צריכה לדעת הכל ולא יודעת כלום כמו שצריך.
אני מתחילה ללמוד.
איך מוצאים שמחה בלי קשר לנסיבות החיים.
איך שומרים על זוגיות טובה ויציבה למרות השינויים שאתה עובר במהלך החיים
מהי אהבה אמיתית - שלא תלויה בדבר.
איך אמונה אמיתית עוזרת לנו בכל הנסיונות שפוקדים אותנו.
איך למצוא בתוך החושך והאפלה את הייעוד המיוחד שלשמו הגעתי לכאן.
איך מגיעים למצב שאני מסוגלת לקנות לעצמי בית.
מה עושה לי טוב.
מה הצדדים החזקים שבי ומה הצדדים החלשים שלי, שאותם כדאי לי לחזק.
אני מתחילה ללמוד מה המחיר של כל הבחירות בחיים שלי.
אני מתחילה להסתכל פנימה ולהחליט מתוך הסתכלות פנימית ולא מתוך הסתכלות חיצונית.
אף אחד לא לימד אותי או נתן לי כלים להתמודד עם רגשות של אכזבה, קנאה ועצבות.
ופתאום אחרי 24 שנה אני מרגישה שאני צריכה לעזור לעצמי כי הבגרויות והתארים והתעודות,
לא יוכלו לעזור לי עכשיו.
אז אני מתחילה להקשיב לעצמי, ולגוף שלי.
הייתי צריכה להגיע למצב שבו הגוף שלי פיתח לעצמו מחלה כרונית בגיל 22,
כדי להיווכח שהרפואה המערבית נותנת לי תרופה לסימפטום ולא לבעיה
והכל על מנת שלא אעצור לרגע את המירוץ וטירוף החיים האלה ופשוט אעזור ואטפל בעצמי
ואמצא דרך יעילה ואמיתית לטפל בגוף שלי.
למדנו לקבל בכניעה כל מה שאמרו לנו.
לא בדקנו, לא הסתכלנו כמה זה נכון או גורף לכולם,
אולי ישנם אנשים שהשיטה לא מתאימה להם.
למדנו חינוך ופסיכולוגיה כאילו לכולנו יהיו את אותם החיים ואותה זוגיות ואותם הילדים והטיפול בכולם הוא שיטתי ודפוסי.
הלמידה האמיתית מתחילה עכשיו.
שנות הילדות שלי היו תחרות כבדה וארוכה שבסופה אין פרס.
תחרות מתישה שהשאירה עליי את החותם שלה.
יצאתי לדרך חדשה. אל תוך למידה אמיתית,
אל תוך למידה אין סופית של עצמי והנאה שלא מתלווה לשום תחרות או מהירות-
רק לקצב שלי.
Comments